בפרק הזה של הפודקאסט שלי חזרתי לשיחה מצמררת, כואבת ומעוררת השראה שקיימתי עם סא"ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל, על היום שבו המציאות כפי שהכרנו אותה התפרקה – 7 באוקטובר.
בשיחה סיפרה לי אור, בקול שקט אך חד, איך שבת שגרתית לכאורה בגדוד הפכה בתוך דקות לאירוע מלחמתי חסר תקדים. היא הייתה מפקדת הגדוד רק שלושה חודשים, סגרה שבת, וכבר בשעות הבוקר המוקדמות הבינה שמשהו חריג מאוד קורה. פיצוצים, דיווחים לא ברורים, חוסר מוחלט בתמונת מצב – והיא יוצאת צפונה עם הצוות הרפואי, כשכוחות שלה נמצאים תחת אש.
כשהגיעה למוצב, בלי לדעת עדיין על היקף הפשיטה, היא עמדה מול הלוחמים והלוחמות, זיהתה את הפחד בעיניים – וחילקה משימות. מתוך הבנה שאם הם לא יעצרו את המחבלים – אף אחד לא יעשה זאת במקומם.
"אף אחד מאיתנו לא התאמן לסיטואציה כזו"
אור תיארה בפניי מציאות שקשה לעכל: עשרות לוחמים מול כוח גדול בהרבה של מחבלים, חמושים עד השיניים. דיווחים על מוצבים שנכבשו, מראות קשים של פצועים, תחושת כאוס מוחלטת. ובכל זאת – החלטה אחת ברורה: לצאת להתקפה. לא להמתין, לא להתכנס להגנה, אלא לבחור ביוזמה.
היא סיפרה לי על פלוגת הטנקיסטיות שלה, שיצאה לנסיעה ארוכה תחת אש, על קרבות שהתנהלו במשך שעות ארוכות, ועל רוח לחימה יוצאת דופן של נשים וגברים שהבינו דבר אחד – אם הם ייכשלו, המחבלים יגיעו ליישובים.
בין פיקוד לאימה
מעבר להיותה מפקדת ולוחמת, אור היא גם אמא לשלושה ילדים קטנים. במהלך השיחה היא שיתפה אותי ברגעים הכי חשופים שלה – ברגע שבו הרימה את הראש לשמיים והייתה בטוחה שלא תצא משם בחיים. היא דיברה על הילדים, על ההתנצלות הפנימית, על הידיעה הקרה שסטטיסטית – אין לה סיכוי.
אבל אז, דווקא שם, בתוך הפחד, היא התיישרה. היא נזכרה שהלוחמים והלוחמות שלה עומדים מאחוריה, מחכים לפקודה. היא הבינה שאם תישבר – הם יישברו איתה. אז היא חייכה, גם אם בכוח, ואמרה להם לצאת קדימה.
12 שעות של לחימה רצופה הסתיימו רק בערב, עם טיהור המוצב. רק אחר כך התברר עד כמה ההחלטה לצאת להתקפה הייתה קריטית – המחבלים היו בדרכם למוצבי הגדוד וליישובים הסמוכים.
נשים, פיקוד, ואומץ להתעקש
בסיום השיחה אור חזרה אחורה, לתחילת הדרך שלה בצבא. לבחורה הביישנית שלא תכננה להיות מפקדת, לא כל שכן מג"דית. היא סיפרה לי על המאבק להתקבל כלוחמת שווה בין שווים, על האמירות ש"זה לא מתאים", ועל ההתעקשות לא לעצור – גם כשאמרו לה לא.
המסר שלה היה חד וברור: לא לעצור בגלל ספקות של אחרים. להתחיל. להאמין שבדרך יהיו מי שיזהו את היכולת, וידחפו קדימה. נשים מביאות איתן איכויות אחרות – ולא פחותות.
זו הייתה שיחה שלא עוזבת אותי. שיחה על אומץ, אחריות, מנהיגות – ועל הבחירה להילחם גם כשנדמה שאין סיכוי.
לשמיעת הפרק המלא בפודקאסט, לחצו כאן.