מאז אותה שבת קשה, אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שאנשי ונשות המילואים הם כוח קריטי, כזה שמחזיק את המדינה ברגעי אמת. בפרק השישי של הפודקאסט שלי ביקשתי לעצור ולהבין לעומק איך המערכת הצבאית והאזרחית מתייחסת אליהם – לא רק בזמן מלחמה, אלא גם בשגרה.
בפרק זה, שוחחתי עם תא"ל (מיל') דני ון בירן, מי ששימש כקצין מילואים ראשי, על המקום הייחודי שתופסים המילואימניקים בחברה הישראלית, ועל הדרך שעבר צה"ל בניסיון לגשר בין עולם הסדיר לעולם המילואים.
הנתק שנוצר בין הסדיר למילואים
דני הסביר לי שלאורך השנים נוצר פער תרבותי בין הצבא הסדיר לבין אנשי המילואים. בעוד חיילי הסדיר חיים את הצבא ביום־יום, אנשי המילואים מגיעים עם עולם אזרחי מלא – קריירה, עסק, לימודים ומשפחה. לדבריו, בצבא הבינו בשלב מסוים שאין באמת גורם שמכיר לעומק את המציאות הזו ויודע לחבר בין העולמות.
הוא תיאר כיצד משבר הביטוח של טייסי המילואים היווה נקודת מפנה. ההבנה שאותו תפקיד מבצעי זוכה ליחס שונה רק בגלל סוג השירות, הובילה למשבר אמון חריף. מתוך זה נולד הצורך לייצר תפקיד שמסתכל על מערך המילואים בצורה הוליסטית – וכך הוקם תפקיד קצין המילואים הראשי, שקיבל עם השנים משמעות ותוכן רחבים הרבה יותר.
קבוצה ייחודית שנושאת בנטל
דני שיתף שכאשר כיהן בתפקיד, מדובר היה בכ־100 אלף אנשים שמבצעים שירות מילואים משמעותי מדי שנה. בעיניו, זו קבוצה יוצאת דופן של אזרחים שנושאת על כתפיה נטל כבד בהרבה מהרגיל. מתוך התפיסה הזו, הוא האמין שיש מקום להכרה ייחודית – לא רק במילים, אלא גם בחקיקה ובמעשים.
הוא סיפר על הדרך המורכבת להוביל חקיקה שמכירה בזכויות אנשי המילואים כתלות בהיקף שירותם הפעיל. זו לא הייתה משימה פשוטה, משום שמדובר בהכרה רשמית בכך שקבוצה מסוימת זכאית ליותר. עם זאת, בסופו של דבר נוצר בסיס חוקי שממנו צמחו שורה של הטבות ויוזמות, בעיקר מצד גופים ציבוריים, שיש בהן אמירה ערכית עמוקה.
יחס המעסיקים למילואימניקים
נקודה נוספת שעלתה בשיחה נגעה לעולם התעסוקה. דני תיאר מציאות שבה מועמדים לעבודה שציינו שהם אנשי מילואים, הרגישו שזה פועל לרעתם. מתוך כך נולדו יוזמות שמטרתן להפוך את הקערה על פיה – ולעודד מעסיקים לראות באנשי המילואים נכס. אחת הדוגמאות הייתה פרס שר הביטחון והרמטכ"ל למעסיקים מצטיינים, שנועד ליצור תרבות ארגונית תומכת, גם כלפי בני ובנות הזוג והמשפחות.
שוויון, אבל גם הבנה של המציאות
מהצד שלי העליתי את השאלה הערכית: האם נכון להעדיף קבוצה אחת על פני אחרת? בעיניי, השאיפה היא ליחס שוויוני – גם כלפי מי שלא משרת במילואים, ולעיתים אפילו רוצה לשרת ואינו נקרא.
דני השיב שבמציאות המורכבת אי אפשר תמיד להסתפק באידיאל. הוא הדגיש שלא מדובר בהעדפה מתקנת במובן הקלאסי, אלא בהכרה ביכולות יוצאות דופן של אנשים שמצליחים לשלב בין עולם אזרחי תובעני לשירות צבאי משמעותי. לדבריו, הרעיון מאחורי תפקיד קצין המילואים הראשי היה ליצור גורם שמביט על כל היבטי שירות המילואים – הצבאיים והאזרחיים – ומסייע בקבלת החלטות ברמה הגבוהה ביותר.
זה היה פרק שמזכיר לכולנו עד כמה המילואימניקים אינם "תוספת" למערכת, אלא לב ליבה – במיוחד מאז פרוץ המלחמה.
לשמיעת הפרק המלא בפודקאסט, לחצו כאן.
עוד בנושא השוויון בנטל – כאן תוכלו לצפות בשיחה שלי עם איילת השחר סיידוף, מייסדת תנועת 'אימהות בחזית":