שירות צבאי משנה אותנו, ולעיתים האתגרים שבו מותירים חותם עמוק גם אחרי השחרור. בפרק הרביעי של הפודקאסט שלי שוחחתי עם א', שאשתו ובתו עברו משבר משמעותי בעקבות השירות. בתו שובצה בבסיס שבו לא התאימה, מצבה הנפשי הידרדר והיא נכנסה לדיכאון ואף הפכה לעריקה. יחד ניתחנו את הדרך הקשה שעברה עד שקיבלה את הסיוע הדרוש.
א' סיפר לי שהבת שלו התגייסה לפני כשנה וחצי, עברה טירונות וקורס, והגיעה לבסיס במרכז הארץ. כבר מההתחלה היא לא נקלטה כראוי – למרות שהייתה אמורה לשרת בתפקיד מסוים, בפועל רוב הזמן עשתה עבודות רס"ר. הדבר גרם לה לדיכאון ולעלייה במשקל, והפניות לקב"ן לא סייעו. היא נאלצה לצאת לנפקדות והייתה עריקה במשך חמישה חודשים.
הסיפור שלה המחיש עד כמה הרצון לתרום ולהיות חלק מהמערכת יכול להתנגש במציאות קשה שבה אין מי שמקשיב. היא פנתה למפקדים ולבקשת סיוע מהקב"ן, ביקשה לעבור תפקיד – אך המצב רק החמיר.
היחס שהמערכת נתנה לנו היה מינימלי: שיחת טלפון על עריקות הבת, וזהו. רגע לפני שנאלצה להיות עריקה הייתה לה שיחה עם מפקדת הבסיס, אך זו בוששה להגיע. המצוקה שלה התגברה, היא הסתגרה בחדרה והתרחקה מחבריה. רק כשהגיעה לכלא הצבאי המפקדת סוף סוף ביקרה אותה.
ליוויתי אותה בתקופה הזו, וראיתי מקרוב עד כמה מצבה היה קשה – היא אף איבדה את ההכרה מספר פעמים. בעזרת גישור ופניות שלנו, בסופו של דבר המערכת הבינה שמדובר במקרה חריג והחליטה שלא תוכל להמשיך בשירות הצבאי. בהדרגה, מצבה החל להשתפר, והיא החלה לשקם את עצמה.
כיום היא יוצאת יותר מהבית, נפגשת עם חברים ומחפשת עבודה. אנחנו כמשפחה תומכים בה ועוזרים לה לבנות את חייה מחדש. המסר שלי להורים ולמשפחות במצבים דומים הוא ברור: אל תחכו, אל תחששו לפנות לעזרה מקצועית. ייעוץ נכון יכול למנוע מצבי משבר חמורים ולהקל על ההתמודדות בצורה משמעותית.
לשמיעת הפרק המלא בפודקאסט, לחצו כאן.